כאב אגני כרוני וקנאביס – כשהכאב כבר אינו מגיע ממקום אחד

כאב אגני כרוני הוא לא מחלה אחת

כאשר אישה אומרת "כואב לי באגן", מקור הכאב יכול להיות שונה מאוד מאישה לאישה.

אצל אחת המקור הוא אנדומטריוזיס.

אצל אחרת מדובר באדנומיוזיס.

אצל אחרת שלפוחית השתן, המעי, רצפת האגן או עצב שנמצא תחת לחץ.

ולעתים, לאחר חודשים או שנים של כאב, כבר אי אפשר להצביע על איבר אחד ולומר:

"מכאן מגיע כל הכאב."

למצב שבו כאב באזור האגן נמשך בדרך כלל שישה חודשים או יותר קוראים Chronic Pelvic Pain – כאב אגני כרוני.

זו אחת מתסמונות הכאב המורכבות ביותר בגינקולוגיה.

האגן הוא צומת של מערכות רבות

בתוך שטח קטן יחסית נמצאים:

הרחם.

השחלות.

החצוצרות.

שלפוחית השתן.

המעי.

שרירי רצפת האגן.

כלי דם.

ורשת צפופה של עצבים.

בנוסף, כל האיברים האלה שולחים מידע לחוט השדרה ולמוח.

לכן כאב שמתחיל באיבר אחד יכול עם הזמן להשפיע גם על האופן שבו מערכת העצבים מעבדת מידע מאיברים אחרים.

לפעמים הכאב מתחיל ברקמה – אבל ממשיך במערכת העצבים

אם אדם נוגע בתנור חם, כאב הוא דבר הגיוני.

הגוף מזהיר אותו מפני נזק.

אבל בכאב כרוני יכולה להתרחש תופעה אחרת.

מערכת העצבים עצמה הופכת רגישה יותר.

לתהליך הזה קוראים central sensitization – סנסיטיזציה מרכזית.

אפשר לחשוב על מערכת הכאב כמגבר.

בהתחלה האות מגיע בעוצמה 3 והמוח שומע 3.

אחרי שנים של כאב, אותו אות בעוצמה 3 יכול להתפרש כ-7.

ויש גם cross-sensitization

האיברים באגן אינם מתקשרים עם המוח במסלולים מבודדים לחלוטין.

חלק מהאותות שלהם נפגשים בחוט השדרה.

לכן כאב כרוני מאיבר אחד יכול להשפיע על הרגישות של איבר אחר.

זו אחת ההשערות המסבירות מדוע נשים עם אנדומטריוזיס יכולות לסבול במקביל גם מ:

תסמונת המעי הרגיש.

שלפוחית כואבת.

כאבי רצפת אגן.

או כאב בזמן יחסי מין.

הבעיה הופכת בהדרגה מבעיה של איבר בודד לבעיה של רשת עצבית שלמה.

למה המערכת האנדוקנבינואידית מעניינת כאן?

כי היא נמצאת במספר תחנות של אותה רשת.

קולטני CB1 נמצאים:

בעצבים היקפיים.

בחוט השדרה.

ובאזורים במוח שמעבדים כאב.

CB2 ורכיבים נוספים של המערכת נמצאים גם בתאים חיסוניים וברקמות שבהן קיימת דלקת.

לכן לקנבינואידים יש לפחות בסיס ביולוגי להשפיע על כמה מרכיבים של כאב אגני:

העברת אות הכאב.

התגובה הדלקתית.

מתח שרירי.

שינה.

והחוויה הרגשית של הכאב.

האם נשים עם כאב אגני כבר משתמשות בקנאביס?

כן.

וזה אחד הדברים המעניינים בתחום.

ACOG, האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה, סיכם ב-2024 מחקרים וסקרים על שימוש בקנאביס בכאב גינקולוגי.

במרפאת כאב אגני גדולה, כ-15% מהנשים עם אנדומטריוזיס וכ-14% מהנשים עם סוגים אחרים של כאב אגני כרוני דיווחו על שימוש בקנאביס.

בסקר קטן נוסף, 23% מהנשים עם כאב אגני כרוני השתמשו במוצרי קנאביס. המשתמשות דיווחו על שיפור בכאב, התכווצויות, עוויתות שרירים, שינה ומספר תסמינים נוספים.

שילוב THC ו-CBD היה פופולרי במיוחד

באותו מחקר קטן, מרבית המשתמשות השתמשו בשילוב של THC ו-CBD.

הנשים דיווחו באופן סובייקטיבי על שיפור משמעותי יחסית עם השילוב.

אבל חשוב להבין מה המחקר אינו אומר.

לא הייתה הקצאה אקראית.

לא היה פלצבו.

הנשים בחרו בעצמן את המוצרים.

והמינונים לא היו אחידים.

לכן אי אפשר לקבוע שהשילוב הוא אכן הטיפול היעיל ביותר.

ובכל זאת, הדיווחים עקביים למדי

סקירה שיטתית של שימוש בקנאביס בכאב גינקולוגי מצאה שבמחקרים תצפיתיים בין 61% ל-95.5% מהמשתמשות דיווחו על הקלה בכאב.

אבל המחברים הדגישו שהמוצרים, דרכי המתן והמינונים היו שונים מאוד, ולכן לא ניתן להסיק מהנתונים איזה טיפול קנבינואידי באמת יעיל.

זו תמונה שחוזרת הרבה ברפואת קנאביס:

החוויה של המטופלות חיובית יותר מהעוצמה של הראיות המחקריות.

ומה אומרים המחקרים האקראיים?

כאן נמצאת הבעיה המרכזית.

ACOG מסכם שאין כיום מספיק נתונים איכותיים כדי להמליץ בעד או נגד שימוש בקנאביס לטיפול בכאב גינקולוגי.

רוב המחקרים האקראיים בקנבינואידים וכאב נעשו בכאבים מסוגים אחרים — למשל כאב נוירופתי — ולא בכאב אגני כרוני.

כלומר:

יש ניסיון שימוש.

יש מנגנון ביולוגי.

יש דיווחי מטופלות.

אבל עדיין חסרה השכבה החשובה ביותר:

ניסויים קליניים טובים בכאב אגני עצמו.

כאב פחות אינו בהכרח טיפול במחלה

נניח שאישה עם אנדומטריוזיס משתמשת ב-THC והכאב יורד מ-8 ל-4.

זו יכולה להיות תוצאה משמעותית מאוד.

אבל עדיין איננו יודעים מה קרה:

לנגעים.

לפיברוזיס.

להידבקויות.

או לפוריות.

יכול להיות שהקנאביס השפיע בעיקר על מסלול הכאב.

אין בכך שום דבר "פחות רפואי" — הפחתת כאב היא יעד חשוב.

רק חשוב לא לבלבל אותה עם ריפוי הגורם לכאב.

רצפת האגן היא חלק חשוב מהסיפור

כאב כרוני יכול לגרום לשרירים להתכווץ באופן מתמשך.

שרירי רצפת האגן יכולים להפוך מתוחים וכואבים.

אז נוצר מעגל:

כאב גורם לכיווץ.

הכיווץ עצמו גורם לכאב.

הכאב גורם ליותר כיווץ.

נשים המשתמשות בקנאביס מדווחות לעיתים גם על ירידה בעוויתות ובמתח שרירי.

אבל עדיין אין מספיק ניסויים שמראים אם הקנאביס משפיע ישירות על רצפת האגן או שההשפעה נובעת מהרגעה כללית ומשיכוך כאב.

והשינה משפיעה בחזרה על הכאב

כאב אגני מפריע לשינה.

שינה גרועה מגבירה רגישות לכאב.

עייפות מגבירה סטרס.

סטרס יכול להגביר כאב.

לכן אפילו אם קנאביס משפר שינה ולא משנה את המקור האנטומי לכאב, הוא יכול להשפיע על המעגל כולו.

זה אחד ההסברים האפשריים לכך שהשינוי באיכות החיים יכול להיות גדול יותר מהשינוי שנראה בסולם כאב פשוט.

תופעות לוואי אינן נדירות

באותו סקר קטן ש-ACOG מצטט, 84% ממשתמשות הקנאביס דיווחו על לפחות תופעת לוואי.

בין התופעות:

יובש בפה.

ישנוניות.

ותחושת "היי".

זו נקודה חשובה.

טיפול שמפחית כאב אך גורם לאישה להיות עייפה או לא מסוגלת לנהוג אינו בהכרח טיפול מוצלח מבחינת תפקוד.

ולכן כאב אגני דורש הסתכלות רחבה

סקירות עדכניות של טיפול בכאב אגני כרוני מדגישות גישה ביו-פסיכו-סוציאלית.

כלומר, הטיפול עשוי לכלול שילוב של:

טיפול בגורם הגינקולוגי.

פיזיותרפיה של רצפת האגן.

טיפול בכאב עצבי.

פעילות גופנית מותאמת.

טיפול בשינה.

ולעתים עבודה על מנגנוני כאב מרכזיים.

אם לקנאביס יש מקום, הוא צריך להשתלב בתוך התמונה הזאת — לא להחליף את הניסיון להבין את מקור הכאב.

השורה התחתונה

נשים עם כאב אגני כרוני כבר משתמשות בקנאביס, ורבות מהן מדווחות שהוא עוזר להן.

יש גם בסיס ביולוגי טוב לכך שקנבינואידים יכולים להשפיע על מסלולי כאב, דלקת ושינה.

אבל נכון להיום, ACOG קובע שאין מספיק נתונים כדי להמליץ באופן מבוסס על מוצרי קנאביס לטיפול בכאב גינקולוגי.

לכן התחום נמצא במקום מעניין:

הניסיון מהשטח מקדים כרגע את הניסויים הקליניים.

והשלב הבא צריך להיות מחקרים שיגדירו בדיוק:

איזו אישה מגיבה.

לאיזה מוצר.

באיזה מינון.

ולאיזה מרכיב של הכאב.