מחלה שבה כאב, הורמונים, דלקת ועצבים נפגשים
אנדומטריוזיס היא אחת המחלות הגינקולוגיות המורכבות ביותר.
היא יכולה לגרום ל:
כאבי מחזור קשים.
כאב אגני כרוני.
כאב בזמן יחסי מין.
כאבים ביציאות.
תסמיני מערכת עיכול.
עייפות.
ופגיעה בפוריות.
אצל חלק מהנשים המחלה כמעט אינה מורגשת.
אצל אחרות היא יכולה להשפיע באופן עמוק על כל תחומי החיים.
והדבר המעניין מבחינת קנבינואידים הוא שאנדומטריוזיס נמצאת בדיוק בנקודת המפגש של שלוש מערכות שבהן ה-ECS משמעותית:
מערכת העצבים.
מערכת החיסון.
מערכת הרבייה הנשית.
מהי אנדומטריוזיס?
במחלה קיימת רקמה דמוית-אנדומטריום מחוץ לחלל הרחם.
נגעים יכולים להופיע, למשל:
על הצפק.
בשחלות.
סביב איברי האגן.
ובמקרים מסוימים באזורים נוספים.
הרקמה הזו נמצאת בסביבה הורמונלית ודלקתית ויכולה להשתתף ביצירת כאב ופיברוזיס.
חשוב להבין:
אנדומטריוזיס אינה פשוט "וסת שנמצאת במקום הלא נכון".
מדובר במחלה ביולוגית מורכבת שבה מעורבים הורמונים, תאי חיסון, עצבים, כלי דם ותאים סטרומליים.
למה המחלה כואבת כל כך?
אין מנגנון אחד.
חלק מהכאב מגיע מדלקת.
חלקו מעצבים שמעצבבים את הנגע.
חלקו מהתכווצויות הרחם.
חלקו מהידבקויות ופיברוזיס.
ובמחלה כרונית יכולה להתפתח גם central sensitization – רגישות יתר של מערכת העצבים.
כלומר, גם לאחר שנים, מערכת הכאב עצמה יכולה להפוך רגישה יותר.
זו אחת הסיבות שכמות הנגעים לא תמיד מנבאת את עוצמת הכאב.
וכאן ה-ECS הופכת רלוונטית במיוחד
המערכת האנדוקנבינואידית מסוגלת להשפיע על:
כאב.
דלקת.
פעילות מערכת החיסון.
התרבות תאים.
פיברוזיס.
ואנגיוגנזה.
כל אחד מהתהליכים האלה יכול להיות רלוונטי לאנדומטריוזיס. סקירות עדכניות מתארות את ה-ECS כיעד מחקרי מרכזי בכאב הקשור למחלה.
קולטנים נמצאים גם בתוך הנגעים
CB1 ו-CB2 ומטרות קנבינואידיות נוספות נמצאו ברקמות הקשורות לאנדומטריוזיס.
קולטני CB1 נמצאו גם על סיבים עצביים תחושתיים וסימפתטיים שמעצבבים נגעים אנדומטריוטיים.
זו נקודה מעניינת מאוד.
אם נגע מכיל עצבים שמעבירים כאב – והעצבים מבטאים קולטנים קנבינואידיים – קיימת לפחות אפשרות ביולוגית להשפיע ישירות על מערכת הכאב המקומית.
אננדמיד ו-2-AG משתנים במחלה
מחקרים מצאו שינויים ברמות אנדוקנבינואידים ובביטוי CB1 אצל נשים עם אנדומטריוזיס.
לדוגמה, תוארו רמות מוגברות של AEA ו-2-AG לצד ירידה בביטוי CB1 בתאים סטרומליים של האנדומטריום.
אבל השאלה הגדולה היא:
למה?
ייתכן שהגוף מייצר יותר אנדוקנבינואידים בניסיון לדכא כאב ודלקת.
ייתכן שהקולטן יורד כתוצאה מחשיפה ממושכת.
וייתכן שהשינויים עצמם משתתפים ביצירת המחלה.
כרגע אין תשובה אחת.
כאילו הגוף לוחץ על הבלם – אבל הבלם כבר פחות רגיש
אפשר לדמיין מצב שבו הגוף מייצר יותר אנדוקנבינואידים כדי להתמודד עם כאב.
אבל אם מספר הקולטנים או רגישותם יורדים, אותה כמות כבר אינה מספיקה.
הגוף לוחץ חזק יותר על הבלם.
אבל הרכב ממשיך לנוע.
זו אחת ההשערות שנחקרות באנדומטריוזיס.
דלקת היא חלק משמעותי מהסיפור
בסביבת האגן אצל נשים עם אנדומטריוזיס נמצאים שינויים באוכלוסיות תאי חיסון ובמתווכים דלקתיים.
מקרופאגים, תאי mast וציטוקינים שונים יכולים להשתתף ביצירת סביבה שמעודדת כאב והישרדות של הנגע.
קנבינואידים יכולים במודלים פרה-קליניים להשפיע על חלק מהתהליכים האלה. סקירה עדכנית מתארת השפעות על ציטוקינים ועל מתווכים שמשוחררים ממקרופאגים ותאי mast.
ומה לגבי גדילת הנגע עצמו?
זה אולי החלק המרתק ביותר.
במודלים של תאים ובעלי חיים נמצאו השפעות קנבינואידיות גם על:
proliferation.
apoptosis.
angiogenesis.
וגדילת נגעים.
חלק מהמחקרים מצביעים על האפשרות שקנבינואידים מסוימים מפחיתים התרבות או גדילה של רקמה אנדומטריוטית במודלים ניסויים.
אבל חשוב מאוד לומר:
לא הוכח בבני אדם שקנאביס מעלים נגעי אנדומטריוזיס.
ומה לגבי פיברוזיס?
במחלה כרונית יכולה להתפתח רקמת צלקת – fibrosis.
פיברוזיס והידבקויות עלולים בעצמם לתרום לכאב ולהפרעה בתפקוד איברי האגן.
גם מסלולים הקשורים ל-ECS נחקרים בהקשר הזה.
אבל גם כאן המחקר עדיין בעיקר מכניסטי ופרה-קליני.
ולכן אנדומטריוזיס היא מועמדת כל כך מעניינת
בניגוד למחלה שבה קנאביס משפיע בעיקר על תסמין אחד, כאן קיימים תאורטית כמה יעדים:
העצב שמעביר את הכאב.
תא החיסון שמייצר דלקת.
התא האנדומטריוטי שמתרבה.
כלי הדם שמזינים את הנגע.
והמערכת המרכזית שמעבדת כאב כרוני.
זה אינו מוכיח יעילות.
אבל הוא מסביר מדוע התחום מושך מחקר רב.
ומה המטופלות עושות בפועל?
הן כבר משתמשות בקנאביס.
סקירה שיטתית עדכנית כללה תשעה מחקרים שהושלמו עם 1,787 משתתפות, וכולם היו מחקרים חתכיים – כלומר תצפיתיים, לא מחקרים אקראיים.
הסיבה השכיחה ביותר לשימוש הייתה כאב, ואחריה הפרעות שינה ותסמיני מערכת העיכול.
ברוב המחקרים חלק משמעותי מהנשים דיווח על שיפור עצמי בתסמינים.
זה בהחלט מעניין.
אבל יש בעיה.
מי שנעזרה בקנאביס היא גם מי שסביר שתמשיך להשתמש בו
זה נקרא selection bias.
אם אישה ניסתה קנאביס והרגישה רע – היא עלולה להפסיק.
אם הרגישה שיפור גדול – היא יכולה להפוך למשתמשת קבועה.
אם אחר כך נעשה סקר בקרב משתמשות קנאביס עם אנדומטריוזיס, נקבל באופן טבעי שיעור גבוה יחסית של נשים שאומרות שהטיפול עוזר.
זו אחת הסיבות שצריך מחקר אקראי מבוקר.
ועוד בעיה: "קנאביס" במחקרים אינו מוצר אחד
נשים במחקרים השתמשו ב:
פרחים.
שמנים.
מוצרים בשאיפה.
THC.
CBD.
יחסים שונים ביניהם.
מינונים שונים.
ולעתים מוצרים שלא עברו סטנדרטיזציה.
לכן קשה אפילו לדעת מה בדיוק גרם להשפעה.
מה לגבי בטיחות?
בסקירה השיטתית מ-2025 שיעור תופעות הלוואי שדווח נע בין כ-10% ליותר מ-50%, בהתאם למחקר.
בין התופעות הנפוצות היו תחושת "היי" ויובש בפה.
זה חשוב במיוחד משום שמדובר לעיתים בנשים צעירות שמשתמשות לאורך שנים.
המחקרים הקיימים עדיין אינם נותנים תשובה טובה מספיק לגבי בטיחות ארוכת טווח באוכלוסייה הספציפית הזו.
השורה התחתונה
אנדומטריוזיס היא אולי אחת המחלות הגינקולוגיות שבהן הקשר למערכת האנדוקנבינואידית הוא המסקרן ביותר.
ה-ECS נמצאת בצומת של:
כאב.
דלקת.
מערכת החיסון.
עצבוב.
התרבות רקמה.
והמערכת ההורמונלית הנשית.
מחקרים פרה-קליניים נותנים בסיס ביולוגי טוב מאוד לחקר קנבינואידים.
נשים רבות גם מדווחות בפועל על הקלה.
אבל נכון להיום, הספרות האנושית עדיין נשענת בעיקר על מחקרים תצפיתיים, ועדיין חסרים מחקרים אקראיים איכותיים שמראים איזה מוצר באמת עובד, באיזה מינון והאם הוא משפיע רק על הכאב – או גם על המחלה עצמה.