אנחנו לא לבד בתוך הגוף שלנו
במערכת העיכול שלנו חיים טריליוני מיקרואורגניזמים.
חיידקים.
נגיפים.
פטריות.
ומיקרובים נוספים.
למערכת האקולוגית הזו קוראים:
Gut Microbiome – המיקרוביום של המעי.
בעבר חשבו שחיידקי המעי עוסקים בעיקר בעיכול מזון.
כיום ברור שהם משתתפים כמעט בכל מערכת בגוף.
הם משפיעים על:
מערכת החיסון.
מטבוליזם.
מחסום המעי.
מוח והתנהגות.
ייצור ויטמינים.
ואפילו על האופן שבו תרופות עוברות מטבוליזם.
ומתברר שקיימת גם תקשורת דו־כיוונית בינם לבין המערכת האנדוקנבינואידית.
מהו מחסום המעי?
המעי צריך לבצע משימה כמעט בלתי אפשרית.
מצד אחד הוא צריך להיות חדיר מספיק כדי לאפשר מעבר של:
גלוקוז.
חומצות אמינו.
שומנים.
ויטמינים.
ומינרלים.
מצד שני הוא צריך למנוע מעבר של:
חיידקים.
רעלנים.
וחומרים מזיקים.
המשימה מתבצעת באמצעות שכבת אפיתל ותעלות חיבור בין התאים שנקראות:
Tight Junctions.
מה קורה כאשר המחסום נפגע?
כאשר מחסום המעי הופך חדיר יותר, מולקולות חיידקיות כמו LPS יכולות לעבור בכמות גדולה יותר לצד הפנימי של הגוף.
מערכת החיסון מזהה אותן.
מקרופאגים ותאים אחרים מופעלים.
משתחררים ציטוקינים.
ובמצבים מסוימים יכולה להתפתח דלקת מקומית או מערכתית.
זו אחת הסיבות שחוקרים את תפקוד מחסום המעי במחלות רבות.
וגם כאן יש ECS
המערכת האנדוקנבינואידית נמצאת לאורך מערכת העיכול.
CB1 ו-CB2 נמצאים:
בתאי עצב אנטריים.
בתאי מערכת החיסון.
בתאי אפיתל.
וברקמות נוספות.
ה-ECS משתתפת בבקרה על:
תנועתיות המעי.
הפרשת נוזלים.
תחושת כאב.
חדירות המעי.
ודלקת.
והחלק המפתיע: החיידקים משפיעים על ה-ECS
הקשר אינו חד־כיווני.
המיקרוביום יכול לשנות:
רמות אנדוקנבינואידים.
ביטוי קולטנים.
מטבוליזם של מולקולות שומניות הקשורות ל-eCBome.
ומערכת ה-ECS יכולה מצדה להשפיע על סביבת המעי שבה החיידקים חיים.
לכן כיום חוקרים מה שמכונה:
microbiota–endocannabinoidome axis.
Endocannabinoidome – יותר גדול מ-CB1 ו-CB2
עם השנים החוקרים הבינו שה-ECS הקלאסית היא רק חלק מהסיפור.
לצד אננדמיד ו-2-AG קיימות מולקולות שומניות דומות רבות.
לצד CB1 ו-CB2 יש גם:
TRPV1.
PPARs.
GPR55.
וקולטנים נוספים.
לרשת הרחבה הזו קוראים לעיתים:
endocannabinoidome – eCBome.
המיקרוביום מתקשר עם הרשת הזאת במספר דרכים.
איך חיידקי המעי יכולים להשפיע עלינו?
אחת הדרכים היא באמצעות Short-Chain Fatty Acids – SCFAs.
כאשר חיידקים מפרקים סיבים תזונתיים, הם יכולים לייצר:
butyrate.
propionate.
acetate.
Butyrate, למשל, הוא מקור אנרגיה חשוב לתאי המעי ותומך במחסום האפיתל.
שינויים בהרכב המיקרוביום יכולים לשנות את כמות המטבוליטים האלה – ובהמשך את מצב הדלקת ואת ה-ECS.
אז האם קנאביס משנה את המיקרוביום?
יש מחקרים שמרמזים שכן.
אבל כאן אנחנו עדיין בתחום מחקר צעיר מאוד.
מחקרים בבעלי חיים מצביעים על כך שקנבינואידים יכולים לשנות אוכלוסיות חיידקים ואת המטבוליטים שהם מייצרים.
גם תזונה, פעילות גופנית והשמנה משנות את המיקרוביום ובמקביל את ה-eCBome.
אבל קשה מאוד לדעת מה הסיבה ומה התוצאה.
המיקרוביום שונה כמעט בין כל שני אנשים
זה אחד האתגרים הגדולים.
הרכב המיקרוביום מושפע מ:
גנטיקה.
גיל.
תזונה.
אנטיביוטיקה.
מקום מגורים.
מחלות.
פעילות גופנית.
תרופות.
ואפילו אנשים שאנחנו חיים איתם.
לכן קנבינואיד שגורם לשינוי מסוים בחיידקי מעי של אדם אחד לא בהכרח יעשה אותו דבר אצל אדם אחר.
ומה לגבי CBD?
סקירה עדכנית מתארת קשרים אפשריים בין CBD לבין:
שמירה על מחסום האפיתל.
הפחתת ROS.
Nrf2.
NF-κB.
NLRP3.
ושינויים בהרכב המיקרוביום.
שוב, חשוב לציין:
רוב המנגנונים האלה עדיין מבוססים בעיקר על מחקרים ניסויים ופרה־קליניים.
ציר המעי–מוח
המעי והמוח מתקשרים ללא הפסקה.
דרך:
עצב הוואגוס.
מערכת החיסון.
הורמונים.
מטבוליטים חיידקיים.
ומערכת העצבים האנטרית.
לכן המיקרוביום נחקר כיום גם במצבים כמו:
חרדה.
דיכאון.
אלצהיימר.
פרקינסון.
ומחלות נוירולוגיות נוספות.
ה-ECS יושבת בתוך חלק מרשת התקשורת הזאת.
האם זה אומר שקנאביס יכול לטפל בחרדה דרך חיידקי המעי?
זו בדיוק מסוג הקפיצות שצריך להימנע מהן.
יש קשר בין:
מיקרוביום.
ECS.
חרדה.
ומערכת העצבים.
אבל קשר אינו מוכיח שמוצר קנאביס מסוים ישנה את המיקרוביום באופן שיטפל בחרדה.
ההשערה מעניינת.
ההוכחה עדיין לא קיימת.
ציר המעי–מערכת החיסון
כ-70% ממערכת החיסון קשורה בצורה כזו או אחרת לרקמות הלימפואידיות של המעי.
המעי צריך לקבל החלטה בכל רגע:
האם החומר הזה הוא מזון?
האם הוא חיידק ידידותי?
או פתוגן מסוכן?
לכן המיקרוביום ו-ECS נפגשים בדיוק במקום שבו מערכת החיסון צריכה לשמור על איזון עדין.
ומה לגבי קרוהן וקוליטיס?
ב-IBD קיימים:
דיסביוזיס – שינוי במיקרוביום.
פגיעה במחסום המעי.
הפעלה חיסונית.
ושינויים ב-ECS.
זו אחת הסיבות שהציר microbiome–ECS מעניין במיוחד.
אבל כפי שראינו במאמר על IBD, עדיין אין הוכחה שקנאביס מרפא את הדלקת במעי.
הבנת המיקרוביום יכולה בעתיד להסביר מדוע חלק מהחולים מגיבים ואחרים לא.
אולי בעתיד "זן קנאביס" יהיה מושג פרימיטיבי
דמיינו רפואת קנאביס עתידית.
במקום לשאול:
"איזה זן מתאים למעי?"
נוכל לבדוק:
פרופיל המיקרוביום.
רמות אננדמיד ו-2-AG.
מטבוליטים חיידקיים.
ביטוי CB1 ו-CB2.
חדירות המעי.
וציטוקינים.
ואז להתאים טיפול.
זו כבר לא רפואת "אינדיקה או סאטיבה".
זו precision medicine.
ומה עם תזונה?
זה אולי החלק המעניין ביותר.
תזונה היא אחד הגורמים החזקים ביותר שמשנים את המיקרוביום.
סיבים תזונתיים, למשל, יכולים להשפיע על SCFAs.
סוגי שומן שונים יכולים להשפיע על מולקולות שומניות שמהן נוצרים אנדוקנבינואידים.
לכן ה-ECS אינה מנותקת מהתזונה.
יש קשר מטבולי ממשי בין מה שאנו אוכלים לבין חומרי האיתות שהגוף מסוגל לייצר.
גם פעילות גופנית נכנסת לתמונה
פעילות גופנית משנה:
מטבוליזם.
מיקרוביום.
דלקת.
ואנדוקנבינואידים.
חלק מהתחושה החיובית לאחר פעילות גופנית, מה שכונה במשך שנים "runner's high", נקשרת כיום גם לעלייה באנדוקנבינואידים ולא רק לאנדורפינים.
כלומר, אפשר להשפיע על המערכת האנדוקנבינואידית גם בלי לצרוך קנאביס.
זה משנה את כל הדרך שבה אנחנו חושבים על ECS
ה-ECS אינה "מערכת שמחכה לצמח".
זו מערכת ביולוגית פנימית שמושפעת מ:
תזונה.
סטרס.
פעילות גופנית.
שינה.
מיקרוביום.
מחלות.
וגורמים נוספים.
קנאביס הוא רק דרך אחת להשפיע עליה.
השורה התחתונה
הקשר בין קנאביס, המערכת האנדוקנבינואידית והמיקרוביום הוא אחד התחומים החדשים והמרתקים ביותר במחקר.
אנחנו יודעים כיום שה-ECS משתתפת בוויסות:
מחסום המעי.
תנועתיות.
הפרשה.
וכוחות חיסוניים מקומיים.
ובמקביל קיימת תקשורת דו־כיוונית בין המיקרוביום לבין ה-endocannabinoidome.
אבל התחום עדיין בתחילת הדרך.
החזון העתידי אינו פשוט:
"קנאביס טוב למיקרוביום."
אלא משהו הרבה יותר מדויק:
האם ניתן להשתמש במערכת האנדוקנבינואידית כדי לשנות באופן ממוקד את הקשר בין חיידקי המעי, מחסום המעי ומערכת החיסון – אצל האדם הנכון ובזמן הנכון?