פסוריאזיס היא לא רק מחלת עור
מבחוץ רואים עור.
רבדים אדומים.
קשקשת.
גרד.
לעיתים סדקים וכאב.
אבל פסוריאזיס אינה פשוט מחלה שבה תאי העור "גדלים מהר מדי".
זו מחלה דלקתית מתווכת-חיסון שבה מתקיימת תקשורת לא תקינה בין מערכת החיסון לבין תאי העור.
שני השחקנים נמצאים באותו מקום:
תאי מערכת החיסון מצד אחד.
ו-keratinocytes – קרטינוציטים – מצד שני.
והמערכת האנדוקנבינואידית נמצאת באמצע.
מהם קרטינוציטים?
קרטינוציטים הם התאים המרכזיים של האפידרמיס.
באופן רגיל הם נוצרים בשכבות העמוקות של העור, מבשילים בהדרגה ונעים כלפי מעלה.
בפסוריאזיס התהליך מואץ ומשתבש.
התאים מתחלקים במהירות.
ההבשלה שלהם אינה תקינה.
ונוצרת השכבה הקשקשית האופיינית.
אבל מי נותן להם את האות להתנהג כך?
בין השאר – מערכת החיסון.
Th17 ו-IL-17
אחד המסלולים החשובים בפסוריאזיס הוא ציר:
IL-23 → Th17 → IL-17.
תאי Th17 מייצרים IL-17 וחומרים נוספים שמפעילים קרטינוציטים וממשיכים את מעגל הדלקת.
הקרטינוציטים מצדם משחררים עוד מתווכים שמושכים ומפעילים תאי חיסון נוספים.
כך נוצר מעגל שמזין את עצמו.
ההבנה הזאת שינתה לחלוטין את הטיפול בפסוריאזיס.
תרופות ביולוגיות שמכוונות ל-IL-17 או IL-23 יכולות היום לגרום אצל רבים מהמטופלים לשיפור דרמטי.
ולעור יש ECS משלו
העור הוא איבר עשיר במרכיבי המערכת האנדוקנבינואידית.
CB1 ו-CB2 נמצאים בקרטינוציטים ובתאים נוספים.
קיימים גם:
אננדמיד.
2-AG.
TRPV1.
PPARs.
והאנזימים שמייצרים ומפרקים אנדוקנבינואידים.
המערכת משתתפת בוויסות:
התרבות תאים.
התמיינות.
ייצור שומן בעור.
תחושת גרד.
כאב.
ותגובות חיסוניות.
מכאן קל להבין מדוע פסוריאזיס הפכה למטרה מעניינת לחקר קנבינואידים.
CBD וקרטינוציטים
במחקרי מעבדה נמצא ש-CBD וקנבינואידים אחרים יכולים להשפיע על התרבות קרטינוציטים.
גם THC, CBG ו-CBN הראו במודלים מסוימים יכולת לעכב התרבות מוגזמת של תאי עור.
בחלק מהמקרים נראה שהפעולה אינה מתרחשת דווקא דרך CB1 או CB2 אלא דרך מסלולים אחרים, ובהם PPARγ.
זה מעניין מאוד בגלל שהתרבות יתר של קרטינוציטים היא חלק מרכזי בפסוריאזיס.
ומה לגבי מערכת החיסון?
גם כאן יש מנגנון אפשרי.
CB2 משתתף בוויסות פעילות תאי חיסון.
במודלים של פסוריאזיס בבעלי חיים, היעדר CB2 נקשר להחמרת הדלקת ולעלייה ב-TNF, IL-1β ו-IL-17.
הפעלת CB2 הפחיתה חלק מהתגובות האלה.
כלומר, תיאורטית קיימות שתי מטרות בו-זמנית:
להשפיע על הקרטינוציט.
ולהשפיע על התא החיסוני.
אז CBD מטפל בפסוריאזיס?
כאן שוב אנחנו עוברים ממעבדה לאדם.
המחקרים הקליניים הראשונים היו קטנים מאוד.
לדוגמה, מחקרים קטנים בתכשירים מקומיים המכילים CBD דיווחו על שיפור במדדי עור, גרד וחומרת המחלה.
במחקר split-body, שבו אותו מטופל קיבל CBD בצד אחד של הגוף ופלצבו בצד השני, נמצא אות לשיפור בצד שטופל. הספרות הזו תרמה להתלהבות סביב שימוש מקומי בקנבינואידים.
אבל אז הגיעו נתונים גדולים ומבוקרים יותר.
המחקר העדכני נותן תמונה הרבה יותר זהירה
מחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר פלצבו שפורסם לאחרונה בדק CBD בחולי פסוריאזיס.
CBD היה נסבל היטב, אבל לא הביא לירידה משמעותית בחומרת הפסוריאזיס לעומת פלצבו.
כן נראו שיפורים זמניים בחלק מהמדדים של גרד והירדמות.
זו תוצאה חשובה מאוד.
היא אינה אומרת שאין שום פוטנציאל.
היא אומרת שכרגע אי אפשר לכתוב:
"CBD הוכח כטיפול בפסוריאזיס."
סקירה רחבה של רפואת עור הגיעה למסקנה דומה
מטה-אנליזה של מחקרים בקנבינואידים ברפואת עור מצאה שיפור קטן אך מובהק בגרד.
לעומת זאת, כאשר הסתכלו על תוצאות דרמטולוגיות אחרות, לא נמצא יתרון משמעותי ועקבי.
זה עשוי להיות רמז חשוב.
אולי המקום הראשון של קנבינואידים ברפואת העור אינו דווקא "להעלים את המחלה", אלא לשלוט בתסמין מסוים כמו גרד.
למה גרד הוא יעד חשוב?
גרד נשמע לפעמים כמו תלונה קלה.
אבל גרד כרוני יכול להיות קשה מאוד.
האדם מתגרד בלילה.
השינה נפגעת.
העור נשרט.
נוצרת דלקת נוספת.
הגרד מתחזק.
כך נוצר מעגל:
גרד → גירוד → נזק לעור → יותר דלקת → יותר גרד.
אם מערכת ה-ECS יכולה להשפיע על עצבים תחושתיים ועל מסלולי גרד, אפילו תועלת סימפטומטית יכולה להיות משמעותית.
מריחה על העור שונה מבליעה
זו הבחנה חשובה במיוחד בפסוריאזיס.
אם המטרה היא רובד מקומי על המרפק, תכשיר מקומי מאפשר תאורטית להביא את החומר ישירות לעור.
הוא עשוי להקטין חשיפה מערכתית.
אבל יש בעיה:
קנבינואידים הם מולקולות ליפופיליות מאוד, וחדירה דרך העור אינה פשוטה.
בסיס המשחה.
גודל החלקיקים.
ריכוז החומר.
ומערכת ההובלה
יכולים לשנות מאוד את כמות ה-CBD שבאמת מגיעה למטרה.
לכן "קרם CBD" אחד אינו בהכרח שקול לאחר.
האם קנאביס יכול להחליף טיפול ביולוגי?
נכון להיום אין לכך בסיס.
טיפולים ביולוגיים לפסוריאזיס נבדקו באלפי מטופלים ויכולים להביא לשיעורים גבוהים מאוד של ניקוי העור.
המחקרים על קנבינואידים עדיין קטנים בהרבה.
סקירה עדכנית מאוד של יישומים דרמטולוגיים מסכמת שהנתונים בפסוריאזיס עדיין מבוססים בעיקר על מחקרים קטנים, תוצאות מוקדמות ומספר תוצאות סותרות.
יש עוד נקודה מעניינת: הקולטנים עצמם משתנים במחלה
מחקרים בעור פסוריאטי לעומת עור שאינו נגוע מצביעים על שינויים בביטוי קולטנים ומרכיבים של המערכת האנדוקנבינואידית.
כלומר, ה-ECS אינה רק מערכת שאפשר "להפעיל מבחוץ".
ייתכן שהיא בעצמה משתנה כחלק מהמחלה.
בעתיד ייתכן שהשינויים האלה יאפשרו לבחור טיפול הרבה יותר מדויק.
השורה התחתונה
העור מכיל מערכת אנדוקנבינואידית פעילה.
בפסוריאזיס קיימים מנגנונים משכנעים שלפיהם קנבינואידים יכולים להשפיע הן על קרטינוציטים והן על תאי מערכת החיסון.
מחקרים מוקדמים בתכשירים מקומיים היו מעודדים.
אבל מחקר אקראי עדכני לא מצא ירידה משמעותית בחומרת הפסוריאזיס עם CBD, ומטה-אנליזה רחבה יותר מצאה כרגע אות ברור יותר דווקא להפחתת גרד מאשר לטיפול במחלה עצמה.
לכן התחום מסקרן מאוד – אך עדיין מוקדם מכדי להציג CBD כתחליף לטיפול מוכח בפסוריאזיס.