דלקת מפרקים שגרונית וקנאביס – האם אפשר להשפיע גם על הכאב וגם על הדלקת?

כשהמערכת החיסונית נכנסת לתוך המפרק

דלקת מפרקים שגרונית – Rheumatoid Arthritis או RA – אינה פשוט "שחיקה של המפרקים".

זו מחלה אוטואימונית.

מערכת החיסון משתתפת ביצירת דלקת כרונית בתוך מעטפת המפרק שנקראת synovium – סינוביום.

הרקמה מתעבה.

תאי חיסון מצטברים.

משתחררים ציטוקינים.

ובמשך הזמן יכולה להתרחש פגיעה בסחוס ובעצם.

זו מחלה שונה מאוד מאוסטאוארתריטיס.

למה המפרק כואב?

יש כמה מנגנונים.

הדלקת גורמת לשחרור של:

TNF-α.

IL-1.

IL-6.

פרוסטגלנדינים.

וחומרים נוספים.

החומרים האלה מגבירים רגישות של קצות עצבים.

בנוסף, לחץ בתוך המפרק, נפיחות ופגיעה מבנית יכולים להוסיף כאב.

כלומר, ב-RA כאב ודלקת קשורים זה לזה – אבל אינם אותו דבר.

ומה עושה הסינוביום?

הסינוביום הוא רקמה דקה שמצפה את פנים המפרק.

ב-RA הוא יכול להפוך לרקמה דלקתית מאוד פעילה.

תאים הנקראים fibroblast-like synoviocytes, או FLS, משתתפים ביצירת הסביבה הדלקתית ואף יכולים לתרום לפגיעה בסחוס ובעצם.

וזו אחת הסיבות שה-ECS במפרק מעניינת כל כך.

האם קיימים קולטני קנבינואידים במפרק?

כן.

מחקרים הראו ביטוי של CB1 ו-CB2 בסינוביום ובתאים הקשורים למפרקים דלקתיים.

נמצאו גם אנדוקנבינואידים ורכיבים נוספים של המערכת האנדוקנבינואידית ברקמות מפרקיות. סקירה מ-2024 מסכמת שה-ECS בסינוביום יכולה להיות מעורבת בכאב, בדלקת ובמטבוליזם של המפרק.

זה נותן בסיס ביולוגי אמיתי לחקור קנבינואידים ב-RA.

למה CB2 מעניין במיוחד?

ב-RA יש חדירה של תאי חיסון לתוך המפרק.

CB2 נמצא בתאים רבים של מערכת החיסון.

במודלים ניסויים, הפעלה של CB2 יכולה להפחית שחרור ציטוקינים מסוימים, פעילות FLS ומנגנונים הקשורים להרס רקמה.

זה נשמע מבטיח מאוד.

אבל השאלה החשובה שוב היא:

מה קרה בבני אדם?

המחקר הקליני המפורסם ביותר

אחד המחקרים הבודדים והחשובים בתחום פורסם כבר ב-2006.

58 חולים עם RA השתתפו במחקר אקראי כפול-סמיות ומבוקר פלצבו.

הם קיבלו במשך חמישה שבועות תרסיס oromucosal מסוג Sativex, המכיל THC ו-CBD, או פלצבו.

בהשוואה לפלצבו, קבוצת הטיפול הראתה שיפור מובהק ב:

כאב בתנועה.

כאב במנוחה.

איכות השינה.

ובמדד DAS28 של פעילות המחלה.

לא נמצא שיפור מובהק בנוקשות בוקר.

זו תוצאה מעניינת מאוד.

אז למה זה לא הפך מיד לטיפול מקובל ב-RA?

כי מחקר אחד קטן אינו מספיק.

58 אנשים.

חמישה שבועות.

זו התחלה – לא הוכחה סופית.

בנוסף, מאז הטיפול ב-RA התקדם מאוד.

היום קיימות תרופות ביולוגיות ו-targeted DMARDs שיכולות להפחית דלקת ולמנוע הרס מפרקי בצורה משמעותית.

כדי להוכיח שקנבינואיד הוא טיפול משנה מחלה צריך להשוות אותו לעידן הטיפולי הנוכחי – לא רק לפלצבו במחקר קצר.

מה אומרים הסקירות הרחבות יותר?

סקירה שיטתית מ-2024 של שימוש בקנאביס במחלות ראומטולוגיות מצאה רק מספר קטן מאוד של מחקרים ב-RA.

שני מחקרים דיווחו על ירידה בכאב, ובאחד מהם נמצא גם שיפור במדד דלקתי/פעילות מחלה.

אבל החוקרים הדגישו שהספרות מוגבלת מאוד, עם מדגמים קטנים ומעקב קצר.

סקירה מוקדמת יותר של מחקרים אקראיים בריאומטולוגיה כללה בסך הכול ארבעה מחקרים ו-203 מטופלים במחלות שונות, מהם רק 58 עם RA. החוקרים סיכמו שאי אפשר להסיק מסקנות חזקות בגלל גודל המדגמים, משך המחקרים והטרוגניות גבוהה.

כאב פחות אינו בהכרח מפרק בריא יותר

זו שוב אותה הבחנה.

THC יכול להפחית תפיסת כאב דרך CB1.

הוא יכול לשפר שינה.

האדם מרגיש טוב יותר.

אבל כדי לדעת אם המחלה עצמה השתנתה צריך לבחון גם:

CRP.

ESR.

נפיחות מפרקים.

DAS28.

אולטרסאונד או MRI.

נזק מבני.

והתקדמות לאורך שנים.

מחקר של חמישה שבועות אינו יכול לומר לנו האם פחות עצם נהרסת במשך עשר שנים.

למה זה חשוב במיוחד ב-RA?

כי אחד היעדים המרכזיים בטיפול הוא למנוע נזק בלתי הפיך.

אם אדם מרגיש פחות כאב אך המפרק ממשיך להיהרס, הטיפול אינו מספק.

זו הסיבה שתרופות DMARD נקראות Disease-Modifying Anti-Rheumatic Drugs.

המטרה שלהן אינה רק לשכך כאב.

הן אמורות לשנות את מהלך המחלה.

נכון להיום אין ראיה שקנאביס יכול להחליף את התפקיד הזה.

אבל ה-ECS בסינוביום עדיין מרתקת

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהסינוביום הדלקתי מכיל רכיבים רבים של המערכת האנדוקנבינואידית.

החוקרים בודקים קשרים בין אנדוקנבינואידים לבין:

כאב.

ציטוקינים.

FLS.

מטבוליזם של סחוס.

ודלקת מקומית.

ייתכן שבעתיד יעד טיפולי חדש יגיע דווקא מהמערכת הזו.

אבל ייתכן שהתרופה לא תהיה "קנאביס" כפי שאנחנו מכירים אותו.

אולי העתיד הוא CB2 סלקטיבי

אם אפשר יהיה להפעיל CB2 במפרק בלי להפעיל CB1 במוח, תאורטית ניתן יהיה לנסות להשפיע על דלקת בלי לגרום להשפעה פסיכואקטיבית.

זו אחת הסיבות שחוקרים מפתחים אגוניסטים סלקטיביים ל-CB2.

אבל נכון לעכשיו זה עדיין לא טיפול סטנדרטי ל-RA.

ומה לגבי CBD?

CBD נחקר בשל השפעות אנטי-דלקתיות במעבדה.

יש מחקר רב בתרביות FLS ובמודלים של arthritis בבעלי חיים.

אבל בסיס המחקרים הקליניים בבני אדם עם RA עדיין דל מאוד.

אין כיום מחקר גדול ואיכותי שמאפשר לומר ש-CBD לבדו עוצר דלקת מפרקים שגרונית.

אז איפה בכל זאת יכולה להיות תועלת?

התועלת האפשרית הסבירה ביותר כיום היא סימפטומטית:

כאב.

שינה.

אולי נוקשות.

ואיכות חיים.

אצל חלק מהמטופלים, שיפור בתחומים האלה יכול להיות משמעותי מאוד.

אבל זה צריך להיות מופרד מהטענה שקנאביס מונע הרס מפרקי.

תופעות לוואי חשובות במיוחד

מטופלים עם RA יכולים להיות מבוגרים, לקבל מספר תרופות ולהיות בסיכון לנפילות.

THC עלול לגרום:

סחרחורת.

ישנוניות.

פגיעה בקואורדינציה.

שינוי בריכוז.

ולעתים ירידה בלחץ הדם.

בספרות הראומטולוגית תוארו גם תופעות כמו בחילה ופגיעה קוגניטיבית.

לכן תמיד צריך לבחון את ההשפעה הכוללת על תפקוד.

השורה התחתונה

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה שבה לקשר בין קנבינואידים, מערכת החיסון והמפרק יש בסיס ביולוגי אמיתי.

CB1, CB2 ואנדוקנבינואידים נמצאים בסינוביום הדלקתי, ומחקרים במעבדה מצביעים על אפשרות להשפיע על כאב ודלקת.

גם מחקר קליני קטן עם THC:CBD הראה שיפור בכאב, בשינה ואף במדד פעילות מחלה.

אבל בסיס הראיות בבני אדם עדיין קטן מאוד.

לכן נכון לומר:

קנבינואידים עשויים לעזור בתסמינים אצל חלק מחולי RA, אבל עדיין לא הוכח שהם מחליפים טיפול משנה-מחלה או מונעים נזק מפרקי ארוך טווח.