מהי דלקת וכיצד המערכת האנדוקנבינואידית מווסתת אותה?

דלקת היא לא מחלה – היא תגובה

המילה "דלקת" נשמעת בדרך כלל כמו משהו שצריך להיפטר ממנו.

אבל דלקת היא למעשה אחת ממערכות ההגנה החשובות ביותר של הגוף.

אם נחתכנו ביד, הגוף צריך להגיב.

כלי הדם באזור משתנים.

תאי חיסון מגיעים.

חומרים כימיים משתחררים.

מתחיל תהליך של ניקוי, הגנה ותיקון.

בלי דלקת לא היינו יכולים להתמודד עם פציעות, זיהומים או נזק לרקמות.

הבעיה מתחילה כאשר הדלקת אינה נכבית בזמן.

ארבעת הסימנים הקלאסיים

כבר לפני אלפי שנים תוארו הסימנים הקלאסיים של דלקת:

אודם.

חום.

נפיחות.

כאב.

מאוחר יותר הוסיפו גם פגיעה בתפקוד.

כל הסימנים האלה נוצרים כתוצאה מפעילות מאוד מתוחכמת של מערכת החיסון.

מי מנהל את התגובה?

כאשר רקמה נפגעת, משתחררים אותות מצוקה.

תאי מערכת החיסון מזהים אותם ומתחילים לשלוח מסרים זה לזה.

חלק מהמסרים האלה הם חלבונים קטנים שנקראים ציטוקינים.

בין המפורסמים שבהם:

TNF-α.

IL-1β.

IL-6.

IFN-γ.

IL-10.

יש ציטוקינים שמעודדים דלקת.

אחרים עוזרים לרסן אותה.

זו אינה מלחמה בין "טובים" ל"רעים".

זו מערכת של איזונים.

מה עושה מקרופאג?

מקרופאג הוא אחד התאים החשובים בתגובה הדלקתית.

הוא מסוגל:

לבלוע פתוגנים.

לפנות תאים מתים.

להפריש ציטוקינים.

להציג אנטיגנים לתאי T.

ולעזור בתיקון רקמה.

מקרופאג יכול לשנות את התנהגותו בהתאם לסביבה.

לכן אותו תא יכול להשתתף בתחילת דלקת – ובהמשך גם לעזור לסיים אותה.

איפה המערכת האנדוקנבינואידית נכנסת?

תאי מערכת החיסון מבטאים רכיבים של ה-ECS, ובפרט CB2.

המערכת יכולה להשפיע על:

נדידת תאים.

ייצור ציטוקינים.

הפעלת תאי חיסון.

שחרור מתווכים דלקתיים.

ופעילות של מקרופאגים, לימפוציטים ותאים נוספים.

לכן חוקרים מתייחסים ל-ECS כאל מערכת מווסתת דלקת – לא פשוט כמערכת "אנטי-דלקתית".

למה המילה "מווסתת" כל כך חשובה?

נניח שחיידק חדר לרקמה.

אם נבטל לחלוטין את התגובה הדלקתית, אולי נגרום נזק.

מצד שני, אם התגובה ממשיכה גם לאחר שהאיום חלף, הרקמה עצמה עלולה להיפגע.

המטרה הביולוגית היא:

להתחיל תגובה כאשר צריך.

להגביר אותה במידה הנכונה.

ואז להפסיק אותה.

המערכת האנדוקנבינואידית משתתפת בחלק מתהליכי הבקרה האלה.

CB2 – הקולטן המרכזי בסיפור

CB2 מבוטא במיוחד בתאים הקשורים למערכת החיסון.

הפעלתו יכולה לשנות מסלולי איתות תוך-תאיים, ובמודלים רבים נמצאה ירידה בייצור של מתווכים דלקתיים ובנדידת תאים לאזור הדלקת.

זו אחת הסיבות ש-CB2 הפך ליעד מבוקש בפיתוח תרופות.

אם אפשר יהיה להשפיע על מערכת החיסון בלי להפעיל CB1 במוח, אולי יהיה אפשר לקבל השפעות חיסוניות בלי אפקט פסיכואקטיבי משמעותי.

ומה עושה THC?

THC פועל גם על CB1 וגם על CB2.

במערכת החיסון הוא יכול לשנות פעילות של לימפוציטים, מקרופאגים ותאים נוספים.

במחקרי מעבדה נמצאו השפעות על ייצור ציטוקינים ועל שגשוג תאי חיסון.

אבל מכאן לא נובע ש-THC "טוב לדלקת" באופן גורף.

ההשפעה תלויה מאוד בהקשר.

ומה לגבי CBD?

CBD פועל בצורה מורכבת הרבה יותר.

הוא אינו פשוט אגוניסט של CB2.

הוא יכול להשפיע על מסלולים כמו:

NF-κB.

PPARγ.

TRP channels.

NLRP3 inflammasome.

מסלולי אדנוזין.

וסטרס חמצוני.

כל אלה קשורים בצורה כלשהי לוויסות תגובות דלקתיות.

לכן CBD נחקר כמעט בכל תחום שבו דלקת מעורבת.

אבל אז מגיעה הטעות הנפוצה

נניח שמחקר מראה:

CBD הוריד IL-6 בתרבית תאים.

הכותרת באינטרנט עלולה להפוך את זה ל:

"CBD מרפא דלקת".

ואז ל:

"CBD מטפל בקרוהן".

ואז:

"CBD מטפל בכל מחלה אוטואימונית".

זו שרשרת מסקנות לא תקינה.

כל שלב דורש הוכחה נפרדת.

למה תוצאות בתרבית תאים שונות מתוצאות בגוף?

בתרבית אפשר:

לבחור תא אחד.

לתת ריכוז מדויק.

לשלוט במשך החשיפה.

ולהוציא מהמערכת את רוב המשתנים האחרים.

בגוף אמיתי יש:

כבד.

כליות.

הורמונים.

מיקרוביום.

מאות סוגי תאים.

זרימת דם.

תרופות נוספות.

ומערכת חיסון שמתקשרת עם מערכת העצבים.

לכן מולקולה יכולה להיראות מצוין במעבדה ולא לעבוד באדם.

דלקת חריפה ודלקת כרונית הן שני עולמות שונים

דלקת לאחר חתך היא בדרך כלל זמנית.

לעומת זאת, במחלות כרוניות היא יכולה להימשך חודשים ושנים.

במחלות כמו:

קרוהן.

דלקת מפרקים שגרונית.

פסוריאזיס.

ומחלות אוטואימוניות אחרות,

מערכת החיסון נמצאת במצב של הפעלה מתמשכת או חוזרת.

לכן הטיפול אינו רק "להוריד קצת דלקת".

המטרה היא לשנות את הדינמיקה החיסונית לאורך זמן.

מה לגבי כאב דלקתי?

דלקת וכאב קשורים מאוד.

ציטוקינים וחומרים כמו פרוסטגלנדינים יכולים להגביר את הרגישות של קצות עצבים.

לכן כאשר מפחיתים דלקת, הכאב יכול לרדת.

אבל קנבינואידים יכולים להפחית כאב גם דרך מערכת העצבים עצמה.

זו נקודה חשובה:

אם מטופל אומר שקנאביס הפחית את הכאב שלו, עדיין איננו יודעים אם:

הדלקת ירדה.

או רק תפיסת הכאב השתנתה.

CRP מול כאב – שני מדדים שונים

נניח שאדם עם מחלה דלקתית מדווח:

"הכאב שלי ירד ב-50%."

זה מצוין מבחינת איכות החיים.

אבל אם CRP, שקיעת דם, הדמיה או אנדוסקופיה אינם משתנים, ייתכן שהמחלה עצמה ממשיכה להיות פעילה.

לכן במחקרים טובים של מחלות דלקתיות צריך למדוד שני דברים:

איך המטופל מרגיש.

ו-

מה קורה לדלקת עצמה.

השורה התחתונה

המערכת האנדוקנבינואידית משתתפת בוויסות משמעותי של מערכת החיסון והדלקת.

CB2 מופיע בתאי חיסון רבים ויכול להשפיע על נדידת תאים, ציטוקינים ותגובות דלקתיות.

CBD, THC ואנדוקנבינואידים יכולים להשפיע על מסלולים דלקתיים שונים.

אבל צריך להיזהר מהקפיצה מ:

"יש השפעה על דלקת במעבדה"

ל-

"יש טיפול מוכח במחלה דלקתית בבני אדם."

זו בדיוק השאלה שנבחן במאמרים הבאים.